החיים כמאמנת אישית

אימון קבוצתי

אז איך זה להיות מאמנת, אמא, רעיה ומעצבת פנים?
זה להיות בכמה כובעים ויחד עם זאת הכל חלק אינטגרלי ממני.
נכון ,יש לי עוד המון כובעים כמו לכל אחד ממכם. אני לא רובוט ולא על אוטומט.
אני מיישמת את הכלים ויחד עם זאת גם מועדת, טועה לומדת ומיישמת בכל פעם מחדש.

אני אוהבת להגיד שהילדים הם המאמנים הכי טובים.
תחשבו על זה רגע, הם מאתגרים אותנו ואז  אנחנו מחפשים דרך אחרת להגיע אליהם. כי הם הכי יקרים לנו.
בעבר הייתי אומרת משהו והילדים לא הקשיבו. מצאתי עצמי אומרת שוב ושוב את אותו הדבר הפכתי לאמא "חופרת" 😉

כשהבנתי שככה הם מסתכלים עלי יכולתי לשנות את הדרך. לדבר בדרך אחרת. להכיל אותם אותם והתחלתי לדבר עליי במקום להאשים אותם. לשתף ולספר חוויות שלי במקום לדרוש מהם לספר לי דברים.
הבנתי שאם אני דורשת משהו מהם, אז קודם אני צריכה לבדוק אם אני בעצמי עושה את הדברים שאני מצפה מהם.

בזכות האשמות שלהם (אמא בגללך …בלב בלה בלה) למדתי להמתין , לא להגיב מיד אלא לתת להם לדבר לפרוק ואז לשאול-אז מה אתם צריכים ממני?

כשהילדים שלי התגייסו לצבא ונהיו חיילים לוחמים, למדתי להתגבר על הדאגות והפחדים שלי. הבנתי שיש דברים שלא בשליטה שלי. כמו: מתי ישובו הביתה? האם אכלו? התקלחו?
ויש דברים שכן בשליטה שלי:  להגיש להם ארוחה חמה כשהם חוזרים הביתה, לנסוע לבקר אותם כשנשארים בבסיס, להקשיב להם ולהיות בשבילם.
וזה כלי נוסף שקיבלתי בזכותם.

ילדה מתווכחת עם אמא

גם בני הזוג שלנו "מאמנים" אותנו. כשבן זוגי יוצא עם חברים, בכייף שלו, מיד קופצות לי מחשבות של רעשים: ״הוא מעדיף אותם ממני, יותר כייף לו איתם מאשר איתי״.

ככל שישבתי עם עצמי וחפרתי לעצמי בראש הרעשים התחזקו והתגברו.
אבל רגע! פתאום הבנתי עם עצמי שזה ממש לא ככה.
הוא יוצא עם חברים, זה הכייף שלו בדיוק כמו שלי יש הרבה דברים כייפים שאני אוהבת לעשות בלעדיו!

אני אוהבת לעשות ספורט, לפתור סדוקו, להיות עם חברות, לצפות בסרטים לרקוד ועוד…
לימדתי את עצמי, לעצור שניה ולהסתכל על הדברים מפרספקטיבה אחרת. 

עם אבא שלי לא היה לי קשר 16 שנה!
היום  אני אומרת את זה ולא מאמינה! אבל זה מה שהיה.
כשעשיתי עבודה עם עצמי, ראיתי כמה אני מאשימה אותו בכל הדברים הלא טובים.
מבחינתי הוא היה אשם! (בדיוק כמו שהילדים שלנו מאשימים אותנו).
הכי פשוט (לא) להאשים מישהו אחר…

התחלתי לקחת אחריות על החיים שלי. להסתכל על דברים אחרת. כל הזמן התמקדתי בניתוק שלו, בזה שהוא לא יצר קשר כל השנים בכעס עליו ולא ראיתי כמה הוא חסר לי, בשביל שאני אהיה שלמה ומאושרת.
לקחתי על עצמי לתקן ולחיות כאן ועכשיו והיום יש לנו מערכת יחסים נפלאה-כי זה מה שנכון וחשוב לי.
היום, קשה לי
 לדמיין את החיים שלי בלעדיו.

אמא שלי – איזה אמא יש לי אני כל כך אוהבת אותה.
גם היא "מאמנת אותי" לפעמים כשאני מתעצבנת עליה. אני רואה דרכה את השתקפות שלי…
זאת לא היא – זאת אני שם – אמיתי!
ולקח לי זמן להבין את זה.

כן כן, ככה זה, כל מי שסביבינו מאמן אותנו. ואם יש לנו את הכלים הנכונים אפשר להתמודד עם מצבים כאלו. במקום להתעצבן, לכעוס, להיות מתוסכלים, נואשים או להרים ידיים.

בא לכם שינוי? אני מזמינה אתכם לפגישת אימון של היכרות ראשונה במתנה

שתפו:

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email