הייתם במצוקה? קיבלתם עזרה? תעבירו את זה הלאה..

אני זוכרת את הרגע שהבן שלי ממש רצה לעלות על מגלשת מים ענקית. זה היה בחופשה משפחתית ביוון במלון מלא באטרקציות ופעילויות, הוא רצה לעלות למגלשות המים כמו שכולנו עלינו רצה לכייף ולהנות אבל הפחד שיתק אותו.

אני עומדת לידו על שפת הבריכה, שנינו בבגד ים, השמש מאירה והשמים כחולים. מה קרה? אני שואלת, למה אתה לא עולה על המגלשה עם כולנו? אמא אני מפחד זה ממש גבוה ומלחיץ….ואיך תרגיש אחרי שתתגלש? איך זה יהיה בשבילך כשתתגלש במגלשה הגדולה ותשפריץ מלא מים לצדדים? אמא יהיה לי כייף אני ארגיש אמיץ ממש. אז מה לדעתך אתה צריך בשביל לעלות למגלשה? אני צריך אומץ J. ואיך זה יראה אם יהיה לך אומץ? אמא יהיה לי כייף ממש. אז קדימה , תצהיר, פשוט תגיד שמי שאתה זה ילד אמיץ וככה תעלה למגלשה. הוא מסתכל עלי, חיוך מרוח לו על הפרצוף כולו זורח (ולא מהשמש) עם חיוך ענקי מאוזן לאוזן , "מי שאני זה ילד אמיץ הוא ממלמל, ובלי שאני אומרת מילה, הוא עולה במדרגות עד למגלשה הגבוה ביותר מתיישב ומתגלש , אני מסתכלת עליו כשהוא נופל לתוך המים כולו שמחה, חופש, ועם חיוך ענק.

אתם חושבים שבזה זה נגמר? אז לא!

אחיינית שלי עומדת למטה מסתכלת על המגלשה וכולה מבואסת, הבן שלי נגש אליה, מה קרה? הוא שואל, אני רוצה לגלוש גם עם כולם ואני מפחדת L .את יכולה לדמיין איך זה יהיה אחרי שתתגלשי? הוא שואל אותה, והיא מחייכת – בטח שאני יכולה !!! זה יהיה כייף ,אני ממש אשמח וארגיש גיבורה אמיתית. אז מה הבעיה? תגידי שאת גיבורה כבר עכשיו ותעלי – אני הרגע עשיתי את זה, זה ממש כייף. היא לוקחת את עצמה ועולה מדרגה ועוד מדרגה עד למעלה……

אני מסתכלת עליהם עם דמעות של שמחה בעיניים, כמה קל להעביר תחושות וחוויות לילדים? איך הם קולטים ברגע ומעבירים את זה הלאה…

 

שתפו: